פירוש על שמואל א 1:10

והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. יובן במ"ד בפסוק באיוב ויהי היום ויבאו בני האלהים ויתיצבו על ה' והרצון הוא כמו לפני ה'. ונראה לפרש עפ"י מ"ד בגמרא לא ליצלי איניש בריש שתא בג' שעי קמייתא תפלת מוסף ביחיד דמדה"ד שולט בו ופה"ג והא אמרת ג' שעי קמייתא קא עסיק באוריי' וכו' וצריך להבין הגמרא דמשמע דאורייתא הוא רחמים והיינו לפנים משורת הדין והא אורייתא כתיב ביה אמת ואמת הוא דין. ונר' דהענין הוא דהתורה נתנה בכ"ב אותיות ומנצפ"ך צופים אמרו. ואם התורה בשלימותה בכ"ב היא מלאה רחמים וזהו חסד אל כל היום דהיינו מלא רחמים וכן היה קודם החטא היה בכ"ב. ואולם אחר החטא נחסר אות אחת ונשאר כ"א וזהו אך ורק מיעוטין הן דנתמעט האור מאור עליון על בני אדם ולכך מתחיל התורה בב' בראשית חסר א' להודיענו דבסיבת חטא אדה"ר חסר אחת וזהו מדה"ד שמשוטט בעולם דעץ הדעת טוב ורע דקודם החטא היה עץ הדעת כולו טוב כולו רחמים ואח"כ נתהפך ונעשה טוב ורע דהיינו דין. ודע דאותיות הקודמים לשם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה הם אלו לפני יו"ד טי"ת ולפני וי"ו ה"א ולפני ה"א דל"ת ואם תצרפם יחד אותיות מדה"ד במספר יעלו בידך כ"ב וזהו רמז על התורה שהיא לפני ה' וזה הוא התורה הרמוזה על מדה"ד זה תורת אמת והגמ' דמקשה לעיל מן התורה הכוונה תורת חסד שהוא רחמים. וכן כתיב אצל יונה כי מלפני ה' הוא בורח דהענין הוא דיונה ברח שאמר שמא יחזרו אנשי נינוה בתשובה וישראל לא יחזרו בתשובה והדין מחייב אותם וזהו מלפני ה' ממה"ד. וזהו ענין שהתפללה חנה על ה' דאמרה אם תתן לי זרע מוטב ואם לאו אסתתר ואי אתה עושה תורתך פלסתר ותורה היא לפני ה' זה תורת אמת וזהו ותתפלל על ה' וא"ש.

והיא ואז התקבצו ארבעה דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, א) שהיא עצמה היתה מרת נפש וה' שומע תפלת נשברי לב, ב) ותתפלל על ה' שהתפללה בכוונה שלימה על ה' לבדו, ג) ובכה תבכה ושערי דמעה לא ננעלו לעולם:

והיא מרת נפש. בבואה להתפלל, היתה נפשה מרה לה במאוד: